מחוון 'קִבּלה' המורה על הכיוון למכּה

תורכיה, איסטנבול, מתוארך לשנת 1151 להִג'רה (1738) / עץ מצויר, מוזהב ומשוח בלכּה / גובה: 5 ס"מ, קוטר: 31.5 ס"מ.

מכשיר מדעי בצורת קופסת עץ עגולה ובה מחט המצביעה לכיוון העיר הקדושה מכּה ומצפן מחופה זכוכית. אל־בָּרוּן הארמני המציאוֹ בשנת 1730 לשימושו של הווזיר העות'מאני הגדול יֶגֶן מהמט פּאשא. אל־בּרוּן היה המתורגמן של הצירות הפלמית באיסטנבול. ביצירתו הוא חיבר מפה אירופית עם מצפן ומחוון לרשימת ארצות וערים עם קווי האורך והרוחב שלהן. בחלקה העליון של הקופסה מראה העיר מכּה כפי שהיא נראית ממעוף הציפור והכּעבּה במרכזהּ. סביב הכּעבּה ארבעה מבנים המייצגים את ארבע אסכולות ההלכה האסלאמית (השאפִעית, המאלִכית, החנבלית והחנפית), מקאם אִבראהים והמעיין הקדוש זַמזָם. אתרים קדושים נוספים שהעולים לרגל פוקדים אותם מתוארים מחוץ לחומות, כגון: צפא ומרווה, מסגד חייף, הר [אבו] קֻבּייס, הר ערפאת, מסגד אִבראהים וגבעות עומר. בּאבּ אל־סַלָאם, משערי מכּה, מסומן גם הוא. מימין, מסגרת נוי קטנה ובה כתובת המבטאת את המשאלה: "זה אשר יסתכל [במחוון] יזכה להתמנות לתפקיד הווזיר הגדול". בחלקה התחתון של הקופסה מפת אירופה, אפריקה ואסיה, צפונית לקו המשווה. מתחת למפה רשימת ערים ממוספרות לפי מספרן במפה. כדי למצוא את הכיוון מכל עיר למכּה, מזיזים את המחט המחוברת מצדה האחד למכּה שעל המפה, למספר העיר ומסובבים את הקופסה עד שמחט המצפן פונה לצפון. כשהמחט מכוונת, מורה המחוון את כיוון התפילה המשוער (כלומר מכּה) בקירוב. בשתי השורות האחרונות כתוב: "המצאתו של בּרוּן".