מוחמד במסגד

הודו, אמצע המאה ה – 18, צבעי מים, דיו וזהב על נייר, המזערת: 18.4x28 ס"מ; הדף 32.2x47.8 ס"מ

הנביא מוחמד מתואר בפנים גלויות, שלא כנהוג, בתוך תמונה המציגה את המסגד. במרכזה, ברקע ה"מִחראבּ" (גומחה בקיר הפונה למכה) ושני נרות גדולים דולקים לפניו. מימינו, ה"מִנבּר" (במה מוגבהת לדרשן) ומדרגות עץ מובילות אליו. משמאל לגומחה, מעל כס גבוה יושבים מוחמד ונכדיו, חסן וחוסיין, משני צדיו. בפינה השמאלית הקיצונית עומד בִּלאל, המואזין הראשון, שהיה עבד חבשי ומראשוני המתאסלמים. לרגליו יושבים שלושת הח'ליפים הראשונים אבּו בּכּר, עומר ועות'מאן ומולם הח'ליף הרביעי, עלי. בגומחה, בקצה הימני המרוחק, עבּאס, דודו של מוחמד, האב הקדמון של בית עבּאס ומייסד השושלת העבאסית ובנו עבּדאללה.  במרכז עומד קָנבּר (בירוק) עבדו המשוחרר של עלי, ובידו חרבו המפורסמת של אדוניו, ''ד'ו אל־פִקאר" שלפי המסופר הייתה בעלת להב מפוצל. בחזית, לפני קנבּר,  עומד עמאר אבן יאסר, מן המתאסלמים הראשונים, והקוראן בידיו. מימין, 'על שטיח תפילה שמחרוזת תפילה ("מִסבָּחה") מונחת עליו ,כורע אבּו דָ'ר אל־עִ'פארי, עוד אחד מן המתאסלמים, שזכה לכבוד רב בשל אדיקותו. מאחוריו,  בקצה הימני, עומד סלמאן האיראני, עבד נוצרי ממדינה שאימץ את הדת החדשה בשנה הראשונה להִג'רה. מאחורי מעקה השיש שמשמאל יושבים שישה מבני לווייתו המפורסמים ביותר של הנביא .המזערת מעניינת בשל מקומה בתולדות האמנות ובשל חשיבותה כמסמך דתי, והיא נדירה מאוד באמנות האסלאם.