כתב–יד "רִסאלָת דעוָות אל–אַטִבּא" (משתה הרופאים) מאת אבּן–בֻּטלאן

סוריה, המאה ה- 13, צבעי־מים אטומים, זהב ודיו על נייר, כריכת עור, 14x18 ס"מ

בכתב־היד 12 פרקים שכל אחד מהם מורכב משלושה חלקים ו־ 13 מזערות, מחוקות בחלקן . הוא מגולל את סיפורו של רופא צעיר שעזב את בגדאד כדי לצבור ניסיון מקצועי בכפרים שהחיים בהם זולים מן החיים בעיר בהגיעו לדיארבּכּר, פוגש הרופא הצעיר שייח' מרפא, והשניים פותחים בשיחה. הפרקים הבאים מוקדשים לשרטוט דמותו של השייח' הזקן, שכל עניינו להרוויח כסף ושידיעותיו ברפואה פחותות מאלה של הרופא הצעיר. לאחריהם מתואר משתה שרופאים אחרים מוזמנים אליו, ובפרק האחרון נחשפים פניו האמיתיים של השייח' עד כי בסוף הסיפור הוא מסתגר בביתו. אבן־בֻּטלאן, רופא ותאולוג נוצרי מבגדאד (מת ב־1066),  נבדל מרבים מעמיתיו במאבקו למען חידושים ברפואה. הוא גרס שאל לו לרופא להסתפק בהכרת תורותיהם של הפילוסופים בני יוון ורומא, שחיבוריהם תורגמו לערבית בבגדאד במאה ה־ 9 וה־ 10 ושעליו ללמוד מן הניסיון המעשי שנצבר מאות שנים ולהוסיף את הידע העולה ממנו למאגר הידע שלו. חילוקי הדעות בינו ובין עמיתיו ורופאים בני־זמנו הגיעו לשיאם בוויכוחים שערך עם הרופא המצרי אבן־רדוואן. בתום סדרה ארוכה של טיעונים וטיעונים שכנגד האשים אבן־רדוואן את אבן־בֻּטלאן בהעדר ידע ובאי הבנה גמורה ברפואה. חיבורו של אבן־בֻּטלאן משקף עניין הולך וגובר בספרי מדע, ובמיוחד באלה העוסקים ברפואה ובתחומים המשיקים לה. איורי כתב־היד מלמדים שהאמן בן המאה ה־ 13 ביקש להפיץ את הידע החדש בקרב האוכלוסייה המוסלמית.