אוסף השעונים

במוזיאון לאמנות האסלאם מוצג במין מובלעת אירופית, אחד האוספים החשובים בעולם המשמרים את גאונות מדידת הזמן. את אוסף השעונים הנדיר והמרהיב הזה הרכיב סר דיוויד ליאונל סלומונס בראשית המאה ה-20. בתו, הגב' ורה ברייס סלומונס, היא שהחליטה להציג את האוסף דווקא במוזיאון שייסדה בירושלים, למרות שלכאורה אין קשר בין אוסף השעונים שיוצרו באירופה לאמנות מוסלמית, מלבד היותם יצירות אמנות.

סר סלומונס לא היה אספן בלבד, אלא מדען חובב והורולוג (מומחה לרזי השעונים) מושבע. האוסף שלו, שרוב פרטיו הם מהמאות ה-18 ו-19, משקף את התעניינותו של סר סלומונס בשעונים מורכבים הבנויים על פי עקרונות מכנים מתוחכמים, ואת הידע המעמיק שלו במלאכת השענות על כל היבטיה.

האוסף כולל שעונים לסוגיהם, החל בשעונים פשוטים וכלה בשעונים מנגנים שהם מלאכת מחשבת מכנית ואסתטית. בין השאר מוצגים בו שעונים הנמתחים מאליהם, שעונים מיטלטלים, שעוני אורלוגין, וכן מכשירים מדעיים, תיבות נגינה וקופסאות אמייל מצוירות המצוידות במנגנון זעיר ומתוחכם. מה שמייחד את האוסף המפואר הוא טעמו יוצא הדופן של בעליו והחוש המיוחד שניחן בו סר סלומונס לאיתור שכיות חמדה, ה"גאדג'טים" ואביזרי האופנה של העולם הישן, שנסיכים ודוכסים התנאו בהם.

לב לבו של האוסף המונה כ-200 פריטים, הם 55 שעוניו של יצרן השעונים הפריזאי הנודע, השען אברהם לואי ברגה. סר סלומונס כתב בקטלוג המקורי של האוסף, כי "לשאת שעון כיס משובח של ברגה, זה כמו לשאת מוח של גאון בכיס". ברגה היה מומחה יחיד בדורותיו למדע מדידת הזמן. הוא הכניס לשימוש את השעונים הנמתחים מאליהם ושכלל אותם עד מאד.

לבד מהדיוק שלהם, השעונים של ברגה מצטיינים באלגנטיות ובחן. לא פלא שמארי אנטואנט נמנתה עם הלקוחות הראשונים המפורסמים של השען ושהוא סיפק שעונים מכל הסוגים למלכים, נסיכים ואצילים מכל אירופה, אנגליה ורוסיה.

ברגה עמל במשך חייו על תפישת ממד הזמן הראוי, והמציא מנגנונים שנועדו להתחכם למגבלות הטכניות של התקופה. הוא היה מומחה למכניקה עדינה. מנגנוני השעונים שלו היו כליל השלמות וההיגיון, ועל פיהם נקבעו הסטנדרטים של תעשיית השעונים עד היום. איש לא הצליח לשפרם מאז. הוא יצר מאות ואלפי שעונים לכל שימוש אזרחי ומדעי אפשרי, ומנגנוני השעונים, הן הפשוטים והן המסובכים, נודעו באמינותם. כדי להגן על יצירותיו מפני זיופים ברגה נהג לחרוט בדופן השעון את חתימתו. חתימה זו היא כה זעירה, שאי אפשר לראותה בעין בלתי מזוינת.

מבין השעונים מעשה ידי ברגה שבאוסף סלומונס, פאר יצירתו הוא שעון נמתח מאליו (פרפטואל) מס' 160 (WA 69). ב-1783 הזמין את השעון המפואר, כפי הנראה, קצין במשמר המלכה, מארי אנטואנט. השלמת השעון שזכה לכינוי "מארי אנטואנט", הסתיימה רק ב-1820, יותר מ-30 שנה אחרי שהזמנתו התקבלה.

רק שען-אמן כלואי ברגה היה מסוגל לתכנן ולהוציא אל הפועל שעון כה מיוחד ומתוחכם. שעון מארי אנטואנט הוא מלאכת מחשבת. הוא מדגים את יכולתו העילאית של ברגה בבניית שעונים בעלי מנגנון מורכב, הכוללים תוספות רבות. כיום מן הסתם היינו מורידים רשימה ארוכה של אפליקציות כדי להשלים את הפרטים הכלולים בשעון המשוכלל הזה: לוח שנה הכולל תיקון לשנים מעוברות, מד טמפרטורה, תזכורות, השוואת זמנים, הם רק חלק מהרשימה. השעון מצטיין בהידורו אך כולו אומר אלגנטיות שקטה: כולו עשוי זהב חוץ מחלקי הפלדה ההכרחיים. קופסת השעון עשויה זהב והמשטחים מצופים באבני ספיר. המכסה הקדמי והאחורי עשויים גבישי בדולח שדרכם אפשר לראות את הגימור מושלם של המנגנון. על לוח השעון העשוי בדולח הסלע חקוקות ספרות רומיות והחתימה, "ברגה ובנו". בתיבת השעון מוצגים בנוסף: לוח המשנה לשניות המורה גם על היום בשבוע; מחוגים מפלדה מוכחלת ומחוג שעה קופץ. משמאל מופיעים לוחות להשוואת זמנים ולמצב המתיחה, ומימין לוחית המורה על היום בחודש ומדחום. בדופן התיבה מופיעה חתימה נוספת: "ברגה מס' 160". 

השעונים הנמתחים מאליהם נחשבים להמצאה של ברגה והתרומה המשמעותית ביותר שלו לעולם השענות, אך ייצורם הופסק בשל עלותם הגבוהה והקשיים בהרכבה. שעונים אלה מדדו זמן בדיוק של עשר שניות ליממה והמשיכו את המדידה באמינות לאורך זמן בלי כיול.

שעון נוסף, נמתח מאליו, מס' 1670 (WA 77), שנמכר ב-1814, מדגים את השינויים הרבים שנערכו בפריסת המנגנון. כך למשל, המנגנון דקיק פי שניים מזה של השעונים שנוצרו עד אז. בין השאר, משקולת הקפיץ קטנה יותר ונתונה במגרעת בלוח השעון, כדי לחסוך בגובה. כדי לפנות מקום למשקולת, הוזזו המחגר (אחד מרכיבי השעון) ומערכת גלגלי השיניים לצד אחד וממדיהם הוקטנו. פתרונות אלה מראים עד כמה היה ברגה בעל כושר המצאה בעיצוב שעוניו.

שעון מס' 5050 (WA 99) הוא מורכב אף יותר ומצויד במנגנון נוסף להשמעת השעה, שהיה חסר בשעון הקודם (מס' 1670). לוח השעון מכיל פתחים נוספים למופעי הירח ולתאריך. האזור בצד ימין מיועד לוויסות וזה שלמעלה הוא למתיחה.

לשעוני ברגה יש את ניחוח הרומנטיקה של אירופה במאה ה-19. הם מעלים בדמיון מסעות ברכבת שועטת על פני אירופה או צליחת אוקיינוס באוניות קיטור. השעונים הם שריד יפהפה לעולם שבו ג'נטלמנים מוציאים מכיס הלסוטה שלהם שרשרת שעון מוזהבת ובודקים במתינות את השעה, כשגברת בקרינולינה תלויה על זרועם.

ב-1815 רתם ברגה את כישרונו ומומחיותו לשירות הצי הצרפתי כשמונה לשען הרשמי של הצי. הוא ייצר סדרה של מכשירים הקרויים כרונומטרים ימיים, המשמשים לקביעת קו האורך שהאנייה נמצאת בו. הכרונומטר צריך להיות מדויק ביותר, שכן האוניה עשויה לשהות בים במשך חודשים ארוכים ואף שנים, בלא האפשרות לכייל מחדש את המכשיר.

כמו הכרונומטרים גם השעונים של ברגה התמידו לפעול בקצב קבוע, בלי לסטות. שעון מס' 2980 (WA 92) של ברגה הוא שעון המסוגל למדוד את הזמן בדיוק של שניות ספורות ליום במשך שנים רבות. יש בו מחגר שברגה תכנן במיוחד, כדי שיפעל בצורה אמינה בלא סיכה, שכן היעדר שמנים איכותיים באותה תקופה היה גורם משמעותי לאי האחידות בקצב השעונים. שגיאות בייצוב גלגל האיזון, שגרמו לקצב בלתי אחיד, תוקנו על ידי כך שהמחגר יחד עם גלגל האיזון נטמנו בתוך מנגנון מסתובב וכך התקזזו השינויים השונים וקיבלו ערך יומי קבוע.

טיפוס שעון נוסף, בשם שעון כרכרה, הומצא על ידי ברגה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-18. שעון הכרכרה מתוחכם ביותר באוסף הוא ה"סמפטיק" של ברגה (CL 4) שיוצר בידי לואי ראבי, אחד מתלמידיו המוכשרים של ברגה, שנודע ביכולתו למתוח ולכוונן את שעון הכיס המיטלטל של בעליו. יש להניח את שעון הכיס בתוך עריסה הנמצאת בחלקו העליון של שעון הכרכרה והוא ימתח אותו ואף יתקן סטיות קטנות בשעה המוצגת.

לצד שעוני ברגה, באוסף מוצגים גם קבוצה של שעוני תמונה נעה, שעוני מדף ושעוני אורלוגין של יצרנים נוספים וכן מבחר מכשירים מדעיים כגון מצפנים ברומטרים, שעוני שמש וטלסקופים מן המאה ה-17 ועד ה-19; קבוצת שעונים ייחודית נוספת היא של שעונים שיוצרו במאה ה-18 עבור השוק התורכי. מלבד כל אלה מוצגים באוסף חפצי מותרות מן המאה ה- 19, ובהם תיבות נגינה עשויות זהב ומעוטרות בציורי אמייל בפנינים ובשיבוצי יהלומים שיוצרו בידי אמנים ידועי שם. כמו כן, מוצגים גם צעצועים אוטומטים שהמשותף להם הוא המנגנון הזעיר והמתוחכם המפעיל אותם.

עליונותם של הצרפתים בייצור קופסאות שונות לטבק ועוד, העשויים ממתכות אצילות הסתיימה בסוף המאה ה-18. האמנים השוויצים תפסו את מקומם ויצרו זיגוג אמייל בתוך קופסאות זהב פשוטות יחסית שעוצבו בסגנון ניאו-קלאסיות. במהלך המאה ה-19, האמנים השוויצים השקיעו את הידע והמיומנות שלהם כשענים, בפיתוח ענף של תיבות מנגנות ותיבות ציפורים מזמרות. התיבות נעשו מורכבות לעילא ומצוידות במנגנונים אוטומטיים מסובכים.

תיבת נגינה שוויצית עם ציפור מזמרת ושעון (WA 4 70) מתחילת המאה ה-19 היא דוגמה אחת לתיבות המנגנות. היא עשויה זהב ולה לוח אמייל סגלגל מצוייר. כשפותחים את הלוח, ציפור השיר הטמונה מתחתיו, נעמדת ומזמרת. תיבה זו מציגה את הקשר בין השענות לאמנות התיבות המנגנות.

יעניין אתכם גם: מוזיאונים בישראל, מוזיאונים בשבת, אירועים לילדים בירושלים, מוזיאונים מומלצים בישראל