אות מאיראן

תערוכת הכרזות העכשוויות "אות מאיראן" מציגה את פסגת הישגיהם של מעצבים גרפיים איראניים, שזכו להכרה ולהוקרה בתערוכות בינלאומיות של כרזות בעשור האחרון. מבחר הכרזות המוצג בה מתבסס על אוספי העיצוב הגרפי העשירים של הבייאנלה הבינלאומית לעיצוב גרפי, שעורכת הגלריה המוראבית בברנו (הרפובליקה הצ'כית) מאז 1964 ושל טריאנלת הכרזות טרנבה (סלובקיה) שנוסדה בשנת 1991.
התערוכה מבקשת לחשוף לפני הקהל בישראל את העיצוב הגרפי האיראני, להציג דרכו את התרבות והחברה האיראנית ולהכיר בתרומתם של מעצבי הכרזות האיראניים לאמנות האסלאמית ולמפגשה עם תרבות המערב. רמתו הגבוהה של העיצוב שלהם פרצה את גבולות איראן, והיצירתיות המפעמת בטהראן, למרות המגבלות והאיסורים שמטיל המשטר, הניבה חידושים מפתיעים בתחום הקליגרפיה המסורתית והטיפוגרפיה העכשווית.

אבות אמנות הכרזה האיראנית

התואר "אבות אמנות הכרזה האיראנית המודרנית" שייך בצדק למעצבים ולאמנים הגרפיים הנודעים מורטזא מומייז (2005-1935) וק'ובאד שיווא (יליד 1940), שהעלו את העיצוב הגרפי האיראני למפה העולמית של התקשורת החזותית. מומייז ושיווא היו החברים האיראנים הראשונים במועדון הבינלאומי לגרפיקה אליאנס (AGI), שאמנים גרפיים ומעצבים בולטים מרחבי העולם משתייכים אליו. הם קשרו קשרים עם מעצבים בעלי שם עולמי והציגו את עבודותיהם באיראן ומשנות ה-70 גם בתערוכות בינלאומיות. כרזותיהם הודפסו בכתבי-עת בינלאומיים לגרפיקה כגון Graphis ו-Novum Gebrauchsgraphik ובספרים לעיצוב גרפי. מומייז ושיווא ביססו את שמו הטוב של העיצוב הגרפי האיראני בעולם וחיבבו את אמנות הכרזה על כמה דורות של אמנים איראנים צעירים.

כרזות על ההיסטוריה, הפילוסופיה והתרבות האיראנית

תרבות איראן היא מן התרבויות העתיקות במזרח התיכון. הכרזות שיצרו רזא עבּדיני, מג'יד עבּאסי, מהדי הק'שנאס, אהסן פרסא ומעצבים אחרים מתייחסות למסורותיה התרבותיות, ההיסטוריות והדתיות ולאנשי הרוח בתולדות פרס וערב, המשוררים וההוגים שפעלו באלף השנים האחרונות בצומתי הדרכים של הציוויליזציות העתיקות באזור.
אחרי מותו בסוף 2005, ירש רזא עַבֶּדיני (נולד ב-1967) את מקומו המרכזי של מורטזא מומייז בתרבות החזותית האיראנית. הוא היה המעצב האיראני הראשון שפרץ את גבולות הסגנון הלאומי, העשיר את העיצוב הגרפי המבוסס על עקרונות הבאוהאוס שלמד בלימודי ארכאולוגיה וינק השראה מטכנולוגיית הדפוס של הדפסי-האבן מן התקופה הקאג'רית (לפני 150-100 שנה).
שותפו לעשייה הוא חברו ועמיתו, המעצב הגרפי מג'יד עבּאסי (יליד 1965). שניהם ייסדו את קבוצת האמנות "צבע חמישי", שחבריה היו מעצבים גרפיים איראניים צעירים, ושניהם היו שותפים להקמת תערוכות טיפוגרפיות איראניות חשובות באיראן ומחוצה לה שעניינן תולדות איראן, הגותה ותרבותה.

"קולקטיב דַבּירֶה"

בעת שלימד בטהראן, קיבץ רזא עבּדיני כמה מעצבים צעירים כישרוניים מבתי-ספר שונים לאמנות ועבד אתם על נושא היחסים ההיסטוריים והעכשוויים בין מערכות הכתב הערבי והפרסי. הקבוצה, שכינתה את עצמה "קולקטיב דַבּירֶה", פעלה בהנהגתו שנים אחדות ופרסמה את תוצאות מחקריה בשנת 2009 בספר דַבּירֶה: אלף. שם הקבוצה נגזר מן האלף-בית של השפה האיראנית העתיקה שהתפתח בתקופה הסאסאנית (651-224 לספירה) ומכונה 'דין דַבּירֶה'. עם חדירת האסלאם לאיראן אחרי המאה ה-7, התאימו הפרסים את האלף-בית הערבי לשפה הפרסית ופיתחו את האלף-בית המשמש אותם עד ימינו.
חברי "קולקטיב דַבּירֶה", כגון הומא דלווראי, פרהאד פוזוני, שהרזאד צ'נגאלוואי, אריא קסאי ואימאן ראד, היו מהמעצבים הצעירים החדשניים ביותר באיראן. הם אוהבים את הקליגרפיה והטיפוגרפיה, מתעניינים מאוד בתולדות השפה והכתב הפרסיים, והמחקר שערכו כקולקטיב היה לחוויית יסוד שהשפיעה רבות על אמנותם ועל העיצוב הגרפי שיצרו.

אמנות איראנית עכשווית

הכרזות האיראניות העכשוויות משקפות את חיי היום-יום באיראן ומציירות תמונה מופלאה של החיים האמנותיים והחברתיים במדינה. כרזות של תערוכות אמנות, של מופעי תאטרון ושל פסטיבלי קולנוע וספרות משלבות מסורות עתיקות וטכניקות יצירה מסורתיות עם טכניקות של זרמים אמנותיים מודרניים, וקליגרפיה פרסית מסורתית עם גופנים דיגיטליים חדשים.
עיצוב גרפי הוא דיסציפלינה לעצמה באיראן. יופיין הכובש של הכרזות העכשוויות, שלעתים קרובות נראות כשיר חזותי או כמטאפורה לחיי היום-יום, הוא חלק בלתי נפרד מצביונן האמנותי המשוכלל.

נושאים פוליטיים וחברתיים

הכרזות האיראניות המודרניות מבטאות חופש יצירתי, חושפות את המגבלות התרבותיות והפוליטיות של המשטר ומאתגרות אותן. צנזורה ודיכוי פוליטי גרמו לכך שהעיצוב הגרפי והתקשורת החזותית פיתחו שפה אמנותית מיוחדת לכרזות שעושה שימוש במשחקי מילים חזותיים, במטאפורות ובמסרים פיוטיים עקיפים.
לעתים הכרזות הפוליטיות והחברתיות משקפות את עניינם של מארגני הבייאנלות הבינלאומיות ואוצרי התערוכות בנושאים הומניסטיים, אקולוגיים או פוליטיים. "הקולות-הקוראים" שהם מפרסמים מזמינים את המעצבים לעצב כרזות בנושאי שלום, עבודת ילדים, ענייני בריאות, אקולוגיה, סולידריות, דו-קיום, רב-תרבותיות, זכויות אדם ונושאים פוליטיים וחברתיים אחרים המעסיקים את העולם הגלובלי.

נשים איראניות באמנות ובעיצוב

יותר ממחצית בוגרי האוניברסיטאות באיראן הן נשים, ויותר ממחצית האמנים והמעצבים הן אמניות ומעצבות. נשים איראניות תרמו אלפי שנים תרומה פעילה לאמנויות, למלאכות ולתרבות, אם כי בעבר הן עשו זאת בדרכים ה"נשיות" הקונוונציונליות: בעבודות טקסטיל, אריגת שטיחים ואמנויות שימושיות. בשנות ה-40, מאז התיר להן השאה רזא פהלווי (אביו של השאה האחרון) ללמוד ולעבוד כאמניות, הן השתלבו גם בזירת האמנות. בעבודתן הן מגשרות בין המורשת התרבותית העשירה של איראן ובין פרקטיקות רב-תחומיות מודרניות ומציגות ביטויים חדשניים בתרבות החזותית העכשווית. הקהילה המכובדת של נשים יוצרות, מעצבות גרפיות, מרצות, מנהלות סדנאות בינלאומיות ומנהלות גלריות לאמנות ולעיצוב היא היום כוח שאי אפשר להתעלם ממנו באיראן. נוכחותן בזירות האמנות והעיצוב האיראניות והבינלאומיות שינתה את פני התרבות החזותית האיראנית.

קוסם הקליגרפיה הפרסית

מהדי סעידי, בן הדור החמישי של המעצבים הגרפיים האיראנים שנולדו בשנות ה-70 וה-80, מתבלט מאוד מאז ראשית האלף השלישי. "קוסם" קליגרפי זה החיה את הקליגרפיה הפרסית כמו היתה עוף-החול. הוא נולד ב-1979 בטהראן ומתגורר ומלמד בפילדלפיה שבארצות-הברית. שמו יצא למרחוק באיראן ומחוצה לה בזכות סגנונו הייחודי המתאפיין בעיצוב אותיות בצורות בני-אדם ובעלי-חיים. לא בכדי הוא נחשב לאבי הזואומורפיות בעיצוב הגרפי.
אמנותו הקליגרפית של סעידי יונקת מן ההיסטוריה העשירה של איראן ומציגה באמצעות צורותיה הקליגרפיות את הרוחניות ואת המגע המיסטי של הזמנים הקדומים; עם זה היא נראית כעבודת אמנות עכשווית. כזאת היא למשל יצירת-המופת שהקדיש למשורר הסוּפי ג'לאל א-דין רומי שכותרתה "דרך השמש הזורחת" (2012).

מה אפשר ללמוד מאיראן על השתלבות במרחב? לכתבה המלאה על תערוכת "אות מאיראן" באתר Xnet, הקליקו כאן

יעניין אתכם גם: מוזיאונים בישראל, מוזיאונים בשבת, אירועים לילדים בירושלים, מוזיאונים מומלצים בישראל