אמנות עות'מאנית

האמפריה העות'מאנית השתרעה בשיאה מעיראק במזרח ועד וינה במערב וצפון אפריקה בדרום. תחילתה כשהתורכים העות'מאנים הצליחו להביס את האימפריה הביזנטית, לכבוש את בירתה קונסטנטינופול ולהסב את שמה לאיסטנבול. עיר הבירה הפכה למוקד של תרבות, אדריכלות ואמנות. עד לאמצע המאה ה-17 היו הסולטנים התורכים פטרונים נלהבים של אמנות ואדריכלות.
אמני האמפריה הושפעו תחילה מן המסורות המקומיות, נוסף למסורת הסינית והאיראנית. במאה ה-16 התפתח מאגר חדש של מוטיבים עיטוריים (בצד אלה הישנים כערבסקות, השריגים, פרחים וציפורים) בדמות עלים ובהשפעה סינית-בודהיסטית. לקראת סוף המאה ה-17 השפעות אירופיות הסתננו לאמנות העות'מאנית, והתפתח בה סגנון אמנות שנודע בשם "רוקוקו תורכי".

העיר איזניק היתה למרכז הקדרות העות'מאנית מסוף המאה ה-15 ועד לרבע הראשון של המאה ה-16. בתחילה פרח בה סגנון של קרמיקה מעוטרת בגוני כחול לבן ומשופעת בעיטורים המושפעים מהמוטיבים הסיניים – פרחי לוטוס, עננים מסוגננים וערבסקות. במאה ה-16 התפתחה סדרת כלים המכונה "כלי דמשק", ובהם נוספו גם צבעי ארגמן וירוק. אף העיטורים התפתחו והחלו להופיע דגמי פרחים בסגנון נטורליסטי. עם שקיעתה של איזניק, עברו רבים מהאמנים לעיר קוטהיה. וחלק מהם ברחו לסוריה ולארץ ישראל והקימו בתי מלאכה לקרמיקה בסגנון תורכי עות'מאני שהיה אופייני לאיזניק.

בציור העות'מאני לרוב מופיעים הסולטנים וסצנות מחצרותיהם. עוד פריטי אמנות שהשתמרו מתקופה זו היו צווי המלכות, הפירמאנים. העות'מאנים אף הצטיינו באריגת שטיחים, משי קטיפה וברוקד. אריגים אלה שהיו בשימוש הסולטנים נחשבו לפאר היצירה. מן המאה ה-16 ואילך התחרו האריגים העות'מאנים באריגים הוונציאנים והספרדים. הם היו מעוטרים בדגמים צמחיים, לרוב ובערבסקות.

*צילום: אבשלום אביטל